ישבתי בכיתה במקום הקבוע שלי שורה שנייה צמוד לקיר. יוגב בדיוק העביר לי את הדף של ה"ארץעיר" המשחק הקבוע שלנו בשיעורי המתמטיקה. שוב נתקענו בחיה באות ו'. מירי המורה שלי למתמטיקה סיימה לכתוב עוד נוסחה מייגעת על הלוח. הסתכלתי על הלוח וכמו בפעמים הקודמות שהסתכלתי עליו לא הבנתי כלום. בשיחת ההורים האחרונה ישבתי עם שני הורי מולה והיא אמרה להם ש "לאמיתי יש עיניים מאוד יפות, רק חבל שהוא לא מבין כלום". לקראת הבגרות היא אמרה לי שהיא מתכוונת להגיש אותי על 45, היא לקחה אותי הצידה ואמרה לי שאני עוד צריך להגיד לה תודה בגלל שהיא הוסיפה לי 10 נק' בונוס על העיניים. היא הייתה בערך 1.50 בעלת מבטא רוסי כבד ואיפור מוגזם. קראו לה מירי. מירי טקסטיל והיא הייתה הסיוט שלי.יום אחד נכנסה מורה מחליפה ואמרה לנו שמירי תעדר הרבה זמן בגלל שהתגלה אצלה סרטן. אמרו שהיא אולי לא תחזור אף פעם. היא חזרה, ועוד איך חזרה. עם האף המאונקל שלה והחיוך הזדוני משוח בליפסטיק אדום בוהק. אני זוכר לילה אחד שהתעוררתי בבעתה. חלמתי שהיא מוצצת לי, ככה באמצע הכיתה היא הפשילה לי את המכנסיים כרעה ברך והחלה למצוץ, "יש לך עיניים יפות" היא הוציאה את הפה שלה לרגע ואמרה לי. לקח לי הרבה זמן להתאושש מהחלום, ניסיתי לפענח אותו אולם ללא הצלחה ממשית. כשבוע לפני המבחן האמור היא לקחה אותי הצידה ואמרה לי שלדעתה אין לי סיכוי לעבור את המבחן ועם ציון המגן שהיא נתנה לי אין לי כל כך בשביל מה להגיע אליו. תום שהיה חברי לשולחן קיבל ציון מגן 48 והחליט לוותר על המבחן. "שתדחוף את הציון הזה לתחת הגדול שלה" אמר לי כששאלתי אותו אם הוא מתכוון לדבר איתה. אלו היו ימים שבית ספר קיבוצי וציונים גבוהים היו שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו ואני פשוט לא יכולתי לשבור את האקסיומה הזאת. חמוש בציון המגן 45 החלטתי להיבחן בכל זאת. המבחן היה אמור להתחיל ב 9 בבוקר. ישבתי במקום הקבוע שלי, שורה שנייה צמוד לקיר והסתכלתי בערימת הדפים שהונחה מולי. כעבור שלוש שעות ושוקולד פרה גדול אחד יצאתי מהמבחן. כחודש אחר כך הגיעו התוצאות. קיבלתי ציון סופי 56. עברתי. נכנסתי לחדר המורים וראיתי אותה יושבת שם עם שאר מורי המתמטיקה. ניגשתי אליה. "ראיתי שבסוף ניגשת למבחן" היא אמרה בארסיות אגבית, מסתכלת לי ישר בירוק של העיניים. התקרבתי אליה לאוזן. היה לה ריח חזק של בושם זול. "יש לך עיניים יפות..." לחשתי לה ויצאתי החוצה.